קלמן היקר, ״למה ביבי?״. כי בקואליציית הנרקיסיזם האמוני, אין איש מלבדו. או בקיצור, כי ככה | אמיר לוי

מתנגדי הקואליציה לא באמת מצפים לתשובה לשאלות ״למה אתם תומכים בממשלה אחרי ה - 7 באוקטובר?״ או ״אך אתם ממשיכים לתת בה אמון?״. זו שאלה רטורית כי היא מעוררת בהם סוג של פליאה, הם לא מצפים לתשובה רציונלית אלה הבנה יותר עמוקה לאותה נאמנות אבסולוטית. ואני משיב להם, ולך, ב שלוש מילים: מי עוד קיים? ההסבר המופרט יותר במאמר הזה.

אמיר לוי 12/5/2025

גם רבים מחברי, אנשי ימין/מרכז/שמאל/מתנגדי הקואליציה, מוצאים את עצמם רוטנים ותוהים ״אך ייתכן שאחרי כל מה שעברנו ב 7 לאוקטובר עדיין ישנם אנשים אשר תומכים בממשלה ובמיוחד העומד בראשה? מה עוד צריך לקרות כדי שיתעוררו סוף סוף ויראו את המציאות? אך הם נותנים לגיטימציה לדברים שעד לפני שנים לא מעטות היו קונסנזוס לאומי, קווים אדומים שלא חוצים?״. אז מי שעדיין תוהה, המאמר הבא ינסה לתת הסבר טיפה יותר עמוק מימין ושמאל. ולתומכי הממשלה, קווים למחשבה ואולי התחלה של דיאלוג פנימי, כדי לנסות ולהבין את אותו דיסוננס שאנו חווים. עלי לציין שאני לא מתיימר לספק תשובה או אמת אבסולוטית, למרות שהיום כל מחשבה או דעה היא ״אמת״, אלה לנסות ולנתח את זה מראייה טיפה שונה.

רוב חיי הייתי שייך למחנה השמאלי או המרכז, כפי שמכונה היום. היו גם פעמים שהצבעתי למפלגה שמזוהה עם הימין, כאשר האמנתי שהם מייצגים את דעותי, או להנהיג לפי ערכים בהם אני מאמין. מעולם גם לא הצבעתי מתוך סנטימנט של נגד מחנה או מנהיג ספציפי, אלה מתוך ערכים שמייצגים את המאמין שלי. היו הרבה פעמים שגם התאכזבתי והרגשתי מרומה כי מה שחשבתי התברר אחרת. אז שיניתי ומצאתי מפלגה או מנהיג אחר שייצג אותי. תהליך שלימד אותי לבחון אחרת ולא להיסחף אחרי נאומים חוצבי לב או הבטחות בלתי אפשריות. למדתי לבחון דברים לפי מבחן המעשים והתוצאות, אך בעיקר לפי האדם מאחורי המנהיג ולא לפי המנהיג אותו אדם מנסה להציג. אבל תמיד, קודם כל שיהיה בן אדם ועדיף טוב, כי בסוף זה מה שמניע כל החלטה או פעולה. לא התדמית אותה יצר כי אם הערכים והמוסר הפנימי שלו.

ישנה נקודה נוספת שהייתי רוצה לציין לפני שאצלול לנבכי נפש תומכי הקואליציה. למרות שתמכתי בהסכמי אוסלו, ועד היום אני חושב שזה היה הסכם שטוב למדינת ישראל. אני חושב שהיה מקום לבצע אותם בצורה אחרת. הבנתי שהחלטות מסוג זה, לא בקונצנזוס רחב ולא בהידברות ובהכלת הצד השני, הרבה יותר מסוכנות לעתידה של המדינה יותר מאויבנו. לכן לפעמים השאלה היא לא מי צודק ומה נכון אלה האם הקשבתי לצד השני, לפחדים שלו לסנטימנט שלו, לא בהכרח להסכים אלה להכיל ולהסביר. לא להתעלם ולא להחליט בכוחניות כי אני קובע.

נרקיסיזם הוא מונח עם מגוון רחב של משמעויות, בין אם הוא משמש כדי לתאר מאפיינים אישיותיים, או בעיה חברתית תרבותית. נרקיסיזם משמש כדי לתאר סוג של בעיה במערכות היחסים של האדם או הקבוצה עם עצמו או עם אחרים.

אז בואו והתחיל בהצגת מונח מקצועי שנקרא נרקיסיזם ונפרט מהם הסימפטומים או דפוסי ההתנהגות שמגדירים קבוצה/תרבות נרקיסיסטית: לנרקיסיזם יש צורות שונות אבל אני אתמקד בסוג אחד ספציפי:

נרקיסיזם קולקטיבי - ״נטייה להגזים בתדמית החיובית ובחשיבותה של הקבוצה שאליה משתייכים. הקבוצה עשויה להיות מוגדרת לפי אידאולוגיה, גזע, אמונות או עמדה פוליטית, דת, לאום, או כל קבוצת פנים אחרת. למרות שההגדרה הקלאסית של נרקיסיזם מתמקדת ביחיד, נרקיסיזם קולקטיבי מרחיב את המושג הזה ומציע שהקבוצה יכולה לתפקד כישות נרקיסיסטית. בעיקר נטייה לנטוע תחושת זכאות לא-מסופקת לגבי הייחודיות והחשיבות של הקבוצה, ולכן השתייכות לקבוצה תאפשר את אותו מימוש של זכאות. חבריה מסכימים שחשיבותה וערכה של הקבוצה אליה הם משתייכים לא מקבלת מספיק הכרה מהסביבה, וכי הקבוצה שלהם ראויה ליחס מיוחד״.

אז אך זה קשור?. בואו נפרט מהם מאפייני נרקיסיזם קולקטיבי:

1. אימוץ דמות נערצת, בעלת תכונות בולטות של יופי, כח, כישרון והצלחה, שיהיה מושא לסגידה והערצה עד כדי תחליף ל"אני" המקורי, וכפיצוי לחוסר הערכה עצמית.

2. אי יכולת להודות בטעות ולהתנצל, והעדר חרטה או לקיחת אחריות. כי אנחנו לא טועים, או משקרים.

3. הרגשת עלבון במקום שאיש לא ראה זאת בעבר. כגון בדיחה של ידוען על ממשלת ארצם, על מנהיגיהם או תרבות הקבוצה כפי שהם רואים אותה.

4. שקועים בעצמם, לא סובלניים לצרכים של אחרים ולהשפעה של התנהגותם על אחרים, מתעקשים שאחרים יראו אותם כרצונם. הם ממעיטים מערכם  של אחרים על מנת לווסת את ההערכה העצמית ולשמור על תחושה של עליונות, ולעיתים קרובות הם מגיבים לפידבקים שהם תופסים כאיום בכעס ובעוינות. הם מאמינים בתיאוריות קונספירציה לגבי הקבוצות שהם דוחים., ונוקמים במי שלא מכיר מספיק בקבוצתם על ידי המעטה בערכם, זלזול ודה-הומניזציה.

5. האדרה עצמית באמצעות מטרות לא מציאותיות, לקחת קרדיט מוגזם על הצלחה, להפגין עיוותים ביחס לביצועים שלהם, ולהשתמש בטקטיקות שונות של הונאה עצמית על מנת לשמור על תחושת עליונות ומיוחדות. ונטייה להרגיש רגשות של בושה, השפלה, וחוסר ערך באירועים מינוריים או מדומים. תקופות ממושכות של גרנדיוזיות עשויות לגרום אצלם למצבי רוח מוגזמים.

6. תחושת זכאות מוגזמת. הם מצפים שצורכיהם יסופקו, ומופתעים וכועסים כאשר הדבר אינו קורה. למשל, שאחרים צריכים לוותר על סדר העדיפות לטובתם. תחושה זו של "מגיע לי", בשילוב עם היעדר רגישות לצורכי אחרים ולרצונותיהם, מביאים אותם לנצל את הסובבים אותם.

7. קבעון לנקודת מבט אישית, לצד היעדר גמישות לראות את המציאות מתוך עמדה של אחרים. דעה ביקורתית, או פשוט שונה, מתפרשת לעיתים קרובות כמתקפה אישית מכוונת עליהם שיכולה לעורר בהם כעס עז ותגובות נקמניות אגרסביות כדי להגן על תחושת הערך העצמי. אף חשיבה כי אחרים פוגעים בהם בכוונה.

8. שיח קיצוני ודיכוטומי כדי לתאר חוויות בשחור ולבן, בלי הרבה אפור. התיאורים לגבי אנשים ומצבים נעים בין ׳מושלם׳ לבין ׳נוראי׳.

״אני רוב העם, והרוב לא רוצה את השבת החטופים בעבור סיום המלחמה״. השר סמוטריץ, מנהיג הציונות הדתית.

כן, אתם רוב העם, ״הרוב״.

הרוב יודע מה העם רוצה או צריך ולכן הוא יחליט עבורו כי בקולקטיב הריבון הוא היחיד ודמוקרטיה, היא שלטון הרוב. המנהיג בחיר האלוהים, הוא הקולקטיב והקולקטיב הוא המנהיג. ולכן אין מגוון דעות, יש בעדנו או נגדנו, טוב ורע שחור ולבן. ומי שלא מתיישר או תומך בקולקטיב, הוא סכנה קיומית למדינה ואיוב מסוכן. או כפי שאתם לכנות אותם: שמאלניים, קפלניסטים, בוגדים, תומכי טרור, תבוסתניים, סרבנים, לא יהודים אבל בעיקר אליטה אשכנזית של פריווילגים - ישראל הראשונה. לא זקני ציון, דיפ סטייט כי זה נשמע אמין יותר.

ולכן כל פגיעה או ביקורתיות במנהיג שלנו כמהוה כפגיעה אישית ועלבון בנו, בקולקטיב. ולא כדאי לכם ללכת לשם כי צבא הקולקטיב יתקוף אתכם אישית, יבזה אתכם, יעלוב ויכפיש כי כל ביקרתיות, עיניינית ככל שתהיה, היא פגיעה בכולם. אפילו העובדה שמטרת המחאה היא נגד שילטונו של נתניהו ונגדו אישית כמנהיג, מהצד שלכם כל הצד השני אשם. אישי, ענייני הסתכלות על אדם כיחיד מול הם, כולם. ובעולם שלכם כל מטרה היא לגיטימית, משפחות החטופים, אנשי כוחות הבטחון, שופטים, גיבורי ישראל אין הבדל בעולם שלכולם יש את אותם פנים ואותה זהות מאיימת.

כי אתם המדוכאים, ישראל השנייה, שבמשך שנים הדירו אותם לא שיתפו אותם וזילזלו בהם. לא משנה העובדה שבמבחן המציאות ילד במגזר החילוני מקבל הכי פחןת תקצוב מילד חרדי או מהחינוך הממלכתי דתי. שרוב הציבור במגזר החילוני משרת ומשלם מיסים אל מול חלק נרחב מאותו קולקטיב שלא משרת, לא עובד ולא תורם לכלכלה. שרוב העובדים במגזר הציבורי כבר מזמן מייצגים סקטורים מסוימים, בעולם שלכם אנחנו העושקים והשולטים. לכן ״מגיע לנו״ למשול, לשלוט, לקבל ולקחת, וגם לא נרגיש בושה להעביר מיליארדים בזמן מלחמה, שרוב הציבור קורס, למגזרים שמייצגים רק אתכם כי אין בושה שרק אתם קיימים.

ויש גם להבדיל בין משילות וקבלת החלטות לבין לקיחת אחריות או חרטה. אחריות מול מי? אתם בשלטון כדי לקבל החלטות ולימשול כי זו זכותכם. אז גם אם תטעו, לא תעשו, תהרסו אין שום קשר בין מבחן התוצאה לבין אחריות או נשיאה בתוצאות. כי זה לא ישנה את העובדה שלא משנה מה יקרה, אתם היחידים שיכולים או שמגיע להם, אתם הרוב. או כפי שהיינו אומרים בילדותנו: ״למה מה תעשה לי?״. הכי חשוב שהמצפון שלכם שקט. האחריות היא תמיד של הצד השני או כל מי שלא חלק מהקולקטיב, אכלו לי, שתו לי, לא נתנו לי, מנעו ממני, אתם יודעים מה צריך לעשות פשוט לא יכולים או מחריבים בדרך.

ורק אתם מבינים את גודל השעה ואת המשימות הורות הגורל שיש לבצע כדי להציל את כולנו מחורבן. כגון מלחמת חורמה וניצחון מוחלט מול צבא אכזר ומסוכן לקייומנו, החמאס. אולי צבא ללא מטוס אחד, טנק אחד, יחידות מודיעין, תעשייה צבאית, טילים מתקדמים, אבל צבא שמסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל!. או רפורמה משפטית ששוב מאיימת על עצם קיומה של המדינה. לא העובדה שחסרים 12,000 לוחמים, שהעם מפורק פסע לפני מלחמת אזרחים, שיוקר המחיה הוא הגבוהה בעולם המערבי, שאלפי משפחתות חיים ברעב, שהפשע משתולל, שהתחבורה קורסת עקב חוסר תשתיות מתאימות, שרמת החינוך במדינה קורסת משנה לשנה. לא, רפורמה משפטית! ולמה, כי זה מה שהכי מעניין אתכםץ אצלכם הכל בסדר, יש משאבים כספים קואליציונים והכי חשוב, ומהות קיומנו, שליטה על כל אדמות הארץ המובטחת מתחילה להתממש. ואם צריך להקריב קורבנות, אז אין מה לעשות זה המחיר שכולנו גם אתם צריכים לשלם. אדמה קודמת לחיי ילדנו, כך החליט הרוב. צאו הקריבו עצמכם למען הקולקטיב אבל שלא תעזו להשמיע קול ביקורת או מחאה.

על איראן אני אפסח, כי אם עד עכשיו לא הבנתם את גודל הכשלון, אין לי מה לנסות ולהסביר. גם על יהדות וערכים לא אתייחס. שמתי לעצמי כלל לפני שנים לא להתווכח עם אלים או אלוהים. אי אפשר לשנות ערכים שמבוססים על אמונה גם אם הם מבוססים על הבנה מוטעית או פרוש שגוי. אני לא אבא שלכם ולא הולך לחנך אתכם, אתם מבוגרים מספיק לבחור לבד.

״וכשרואים את כל זה מבינים שה 7 באוקטובר איננו הסיפור. אנחנו הסיפור, כל אלה שהצביעו לכל האנשים שאתם לא אוהבים ״. קלמן ליבסקינד

אז לא. ה 7 לאוקטובר הוא סיפור של 1800 נרצחים, אזרחים שנשחטו בביתם בשל היותם יהודים, וחיילים שחרפו את נפשם למען בטחון המולדת. אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כאלה שהצביעו עבור הקואליציה וכאלה שהצביעו בעד מישהו אחר. אבל הסיפור האמיתי והכי חשוב הוא של 250 חטופים ש 58 מהם עדיין נמצאים בעזה, לבד במנהרות, מורעבים, פצועים, סובלים מהתעללויות, 584 יום!! אבל הם לא מעניינים כי הם לא הסיפור, אתם הסיפור, אתם החשובים, מה אתם עוברים ומה אתם מרגישים. עסקאת חטופים והפסקת המלחמה? בשום אופן, זה לא תואם את המטרות שלנו ועלול לסכן אותנו, כן בשטחים. ושוב, אין ברירה אבל צריך להקריב קורבנות למען מטרת הקולקטיב, גם אם חלק מהם הם מהצד שלכם, אנחנו נחליט בשבילכם אבל בעיקר בשבילם ובשמם, כן אותם 21 שבויים חיים. אולי הטרגדיה היא שהם פשוט נחטפו מהיישוב הלא נכון, יישוב שלא נושא בגאון את דגל הקולקטיב.

אמפטיה שייכת לחלשים לתבוסתניים, אצלכם בקולקטיב אסור להשבר או להראות סימני חולשה כי זה פוגע בחטופים. לא העובדה שהם שם אלה מה שאתם משדרים או מרגישים. לכן בואו נחגוג, נהיה אופטימיים ונהלל את השגי המנהיג והממשלה. כי מה שעוזר להתנתק ריגשית, זה להתנתק מהמציאות. או למצוא את האשם האמיתי במצב, כל השאר.

״על המצבה שלי הייתי רוצה שיכתבו: 'הוא הפך את המילה 'ליברל' לקללה בשלוש יבשות שונות״. ארתור פינקלשטיין

אז בוא נדבר קצת על עובדות, או כפי שנהוג לכנות במחנה ההוא, האמת.

גם אני זוכר את ביב בימיו הראשונים כשגריר בארה״ב, בחור מרשים, רהוט דיבור ואמגלית שוטפת. משהו שיכול לייצג אותנו בעולם אם עמוד שדרה שמסוגל להנהיג ולהוביל אותנו קדימה עם ראש זקוף. לרגע היה נדמה שיש תקווה לפוליטיקה שונה, חזקה יותר, שנריאת ומדברת כמו אותם דמויות שראינו בסרטים. רגע של תקווה להתנתק הישראלי הטיפוסי ולהיות ולהרגיש חול, חלק אמיתי מהעולם. גם התקשורת פרגנה והיללה, גאון תקשורתי וכלכלי שמסוגל לשנות . המשבר עם התקשורת החל במהלך 1993, הקלטת הלוהטת, אותה סחיטה שלדיברי המנהיג שלא משקר באה מבית, מהמחנה שלכם. כן, לפי ביבי אותו ברדוגו שגם היום מסתבר לא שכח ולו לרגע מהי מהות הקולקטיב וערכיו. ושוב לפי בכירים בממשלה כולל שר המשפטים. אבל אותו ארוע חשף צד אחר באישיותו של ביבי, צד שמאז הלך והתחזק. והעיתונות, ושאר האזרחים החלו לשאול שאלות ולפקפק באותה הילת הערצה שנוצרה סביבו. אבל כן כולם שנאו אותו, ולא רצו בו כי הוא מייצג את הקולקטיב, וכבר הזכרנו מה קורה למי שמעלה ספקות.

אך כגודל הצפייה כך גודל האכזבה. ביבי לא בא כדי להנהיג, הוא בא כדי לנצח ובכל מחיר. ובבחירות 1996 הבנו מול מה אנחנו עומדים, במציאות בה היה ביבי בפיגור של כמעט 20% מול פרס על ראשות הממשלה, הגיע המושיע. ארתור פינקלשטיין אבי תורת הקולקטיב האמוני, או בקיצור אבי הנרטיב של ״הישראלי מול היהודי״. הזר שלא מחובר לזהות האמתית של האומה עליה הוא מגן, נלחם ונהרג, מול היהודי האמוני הפטריוטי האמיתי. התבוסתנים, הבוגדים שימכרו את הארץ, ששכחו מה זה להיות יהודים מול היהודי האמיתי. ולמי הובטח את אדמות ישראל של אבות אבותינו אם לא ליהודים? בטח שלא למי שהקים אותה ובנה אותה והקריב את מיטב בניו בשנותיה הראשונות.

אז האם שנאנו את ביבי מהיום שבו החליט להתמודד לראשות הממשלה ורצינו להפיל אותו? הייתי אומר שביבי שנא אותנו מהיום הראשון, אבל גם שנאה זה סוג של רגש וקשה לשנוא מישהו שאתה אפילו לא מכיר בקיומו בזכויותיו הבסיסיות כאזרח מין השורה. כן קלמן היקר, תקרא להם משיחיים, בוגדים, תובסתניים, אמוציונלים, טיפשים, אליטות, עלוקות אבל לא יהודי בקונטקסט של מדינת ישראל, זה לא מגיע לכם בכלל להיות פה, זה לא שלכם ולכן אני אפילו לא מכיר בזכות הבסיסית להתחשב במה שאתם חושבים או רוצים. מכאן הדרך להנהגה סקטורילית היא מאוד פשוטה, זה לא שלא אכפת לי ממכם, אני אפילו לא מכיר בכם כחלק מהעם. ואת זה אנחנו מעולם לא עשינו, פיקפקנו בזוכתכם להיות חלק מאיתנו. יש לנו המון מחלוקות, כעסים שלפעמים מתבטאים ברטוריקה קשה. אבל ערבות הדדית מבוססת על הכרה שיוויונית בזכותו הבסיסית של האחר. בקולקטיב אין אחר, ולכן זו לא בעיה בכלל.

אני אישית לא שונא ולא מאמין בו בגלל דעותיו (שלא בטוח שגם אתה יודע מה הם לדוגמא חוק הגיוס) או של הקולקטיב, אלה בגלל שהוא מייצר מציאות בה לי ליילדי אין מקום במדינה הזאת כל עוד לא נמכור את נשמתנו לקולקטיב. אז אני בוחר להיות אדם עצמאי ולא לוותר על ״האני״ שלי וכך אני בוחר לחנך את ילדי. לכבד אחרים גם אם הם חושבים אחרת, להכיר בהם כבני אדם שווים ולנסות ולהכיל את הצד שלהם, לא חייבים להסכים אבל לפחות להכיר, חשיבה עצמאית והגעה לתובנות לא רק על סמך משפטים חוצבים בטוויטר, דעה היא לא תחליף לעובדה או ידע, נסיון ומקצועיות הם נכס ולכן שווה להקשיב להם ושוב לא חייבים להסכים. המסע שנקרא חיים הוא המסע שלכם, אתם קובעים את המסלול אבל כשם שההחלטה היא שלכם, כן הנשיאה בתוצאות. חרטה, בקשת סליחה ולקיחת אחריות זה לא משהו מפחיד שמחליש, להפך הוא מחזק כי רק ככה תוכל ללמוד להשתפר ולבנות משהו חזק יותר. מי שלא מודה בטעויות או לא לוקח אחריות, לא יתקדם לשום מקום אלה ישאר במקום. לא מגיע לך כלום, אל תצפה שיתנו לך אלה תלמד להיות ראוי לזה ולקבל מתוך הכרה. כל דבר שמקבלים בלי שעבדנו עבורו לא משתווה בערכו להרגשה של השגת יעדים בגלל הדרך שעברת כדי להגיע לשם. ,תשתדל להיות בן אדם טוב, שנאה וכעס הם משקל עודף במסע שלך, תשחרר, עדיף להשקיע את המשאבים שלך באמפתיה ועזרה לאחר. כי העולם עגול וכל מה שתשלח קדימה כנראה יחור אליך בדרך זו או אחרת. המתנה הנפלאה שנקראת יהדות היא שלכם לנצח ואף אחד לא יקח ממכם אותה.זוכתכם לעצב אותה ואת הקשר שלכם אליה בצורה שהכי מתאימה לכם, ני מעדיף שיהיה לכם קשר בריא שמבוסס על השלמה ומרצון מאשר אמונה בכללים אשר לא מתחברים לנשמה שלך. כי הקשר האמיתי הוא עם הנשמה ולא עם נראות. ולעולם אל תשכח שלא משנה מה יקרה, אתה חלק ממשפחה נפלא שנקראת ישראל והעם היהודי. הם תמיד יהיו שם בשבילך לא משנה מה, גם אם נראה אחרת אל תאבד תקווה כי בסוף זה חזק מאיתנו.

וויכוח ענייני

אבל קלמן היקר. עם נרקיסיזים אפשר להתמודד, יש כלים, דרכי טיפול ומטודולוגיות רבות. אבל אך מתמודדים עם ראיית מציאות מעוותת וחשיבה לא הגיונית שגובלת בילדותיות ועוד מקבוצה שרואה עצמה כמושל וכצודק. או כמו שתיאר את זה חברך , אראל סגל, בתוכנית הרדיו שלו כשליגלג על יצחק עמית באמורו ״שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב, זה גם הגנה על המיעוט״. זו הרי אמרה מגוחכת, זו ההגדרה של דמוקרטיה? ובכלל מה זה רוב? אך מתקבלות החלטות בדיוני העליון? ברוב שופטים. נכון, בדיוק כמו במשחק 7 אבנים ששיחקנו כשהיינו ילדים ולפעמים גם ב אבניהו מספריים. זה הטיעון? אתה באמת לא מבחין בין רוב של שופטי עליון שמקבלים החלטה בהתאם למסגרת חוקית ולא יכולים להחליט לפי צבע שער או הרגשה אישית. לבין רוב פרלמנטרי אשר גם הוא חייב להתנהל תחת מסגרת חוקתית של חוקי יסוד ולא להעביר איזה חוק שבה לו כי הוא רוב? זה הטיעון? זו ההשוואה?

כי זה מביא אותי לטיעון המרכזי במאמר שלך. למה ביבי והקואליציה הנוכחית? בגללכם!! זה לא משנה מה שקרה ב 7 לאוקטובר תחת המשמרת שלו, הכשלונות בניהול הסיכסוך מול חמאס ב 15 שנים האחרונות, החטופים, המצב הכלכלי, משפטי שוחד ושחיתות, הכסף הקטארי, שרה ויאיר נתניהו, מכונת הרעל. לא זה לא רלוונטי, אנחנו נצביע ביבי דווקא!! כי אתם שונאים אותו, כלומר אותנו כי בקולקטיב כולנו אחד. אז זה הטיעון, אני יפגע בעצמי ובאחרים בגלל שלא אתן לאחרים להיות צודקים ובכוונה? מכל הטיעונים שהעלת, בסוף המסקנה מטלטלת. לא בגלל חוסר הרציונל אלה בגלל שאתם כרגע המושל, ואם זו הדרך בה אתם מקבלים החלטות לגבי רוב הציבור שמחציתו לא חלק מהקולקטיב שלכם, על סמך מה אתם מקבלים החלטות?

עכשיו נעשה תרגיל קטן, תעצום עיניים ותדמיין שאתה אזרח זר שבא לבקר בישראל לאחר ה 7 באוקטובר, אחד הזוועות שנעשו לעם היהודי בעת החדשה אחרי השואה. ועכשיו תנסה להכיל את העובדות הבאות:

• ראש ממשלת ישראל, שבכהונתו קרה הטבח, לא רואה עצמו אחראי או אשם בשום צורה כי לא העירו אותו בלילה.

• הוא לא מוכן לוועדת חקירה ממלכתית לפי החוק, גם כדי ללמוד ולתקן בעתיד, כי הוא מאמין שהמסקנות ידועות מראש

• מי שאשם בטבח הם אותם אזרחים שמחו נגד הממשלה אבל התייצבו למלחמה באותו יום. מי שלא רואים עצמם אחראים הם ציבור ענק שלא מוכן להתגייס לצבא, לעבוד או לשרת את המדינה. דרך אגב אותו ציבור מתוקצב מכספי המיסים של אותם לוחמים ואף בעדיפות גבוהה יותר.

• שרי הממשלה אינם רואים את עצמם אחראים בשום צורה כי המשרדים שלהם עוסקים בנושאים אחרים. זאת אחרי שראשי מערכות הבטחון אשר התריעו בפני מלמחה קרבה הגיעו לכנסת כדי לעדכן את אותם שרים שבועות לפני. אף שר לא הגיע לשמוע

• השר לבטחון פנים הוא חבר בקבוצת טרור לשעבר, הואשם במספר תיקים פליליים, ולא שרת בצבא והיה יעד מודיעני של שירות הבטחון הכללי.

• שר האוצר גם היה יעד מודיעני, בקושי מדבר אנגלית וללא שום השכלה כלכלית

• ממשלת ישראל טוענת שמי שאשם הוא הצבא, המודיעין, שרות הבטחון. זאת למרות שראש הממשלה מימן את אותו ארגון טרור במשך שנים, העביר להם מיליארדים במזוודות ושבועות מספר לפני הטבח טען שכל ההפחדות לגבי מלחמה שקרבה זה דיבורי סרק הכל טוב.

• יועציו הקרובים ביותר של ראש הממשלה חשודים בכך שקבלו כסף מקאטר אשר גם מימנה את ארגון הטרור, כדי להריץ קמפיין השפעה על הציבור הישראלי. תומכי הממשלה מביעים תמיכה מלאה ביועצים אלו

• ראש ממשלת ישראל טוען שמדינת ישראל מנוהלת על ידי דיפ סטייט שכולל את כל ראשי המערכות הבטחוניות, מערכת אכיפת החוק, שופטים, מנכלי משרדים, יעוצים משפטיים ועוד. את רובם הוא גייס אישית לאחר ראיונות אישיים.

• כמעט כל ראשי מערכות הבטחון של ישראל הנוכחים ולשעבר, טוענים שראש הממשלה הנוכחי הוא סכנה למדינת ישראל ומונע מטעמים אישיים ולא טובת המדינה. ראש הממשלה טוען שכולם שמאלניים (מילה נרדפת לבוגדים) עדיין בין 30% - 45% מהציבור מאמינים לראש הממשלה

יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק כדי לנהל ״וויכוח ענייני״. רוב חברי מחול ששמעו רק את העובדה הראשונה היו בטוחים שמדובר בבדיחה שאמר לי ילדי הקטן. התביישתי לומר לו שלצערי זה לא, זו המציאות.

לסיום ברצוני לענות על עוד שאלה ששאלת, ״למה הציונות הדתית לא מפגינה למען החטופים?״. אז לסיכום זה די ברור, כי פשוט לא אכפת לכם. אני עדיין מעדיף את הסיבה הזו מאשר לחשוב שזה דווקא!!!

אמיר לוי

amirl@outlook.com